לשפרה אחות בכורה מלאו תשעים.
מה אפשר לספר על שנות ילדותך בגשר
על גדות ירדן שעדין זרמו בו מים ועל גדותיו גדלו
עצי ערבה בוכייה ואקליפטוסים מקום לצפיות על המים
ותנועות שחיה ראשונות אז מספר נקודות בשנות ילדותך
ראשית בית הילדים והגן שאי אפשר בלי לספר על מכנסי
הקומבניזון עם הגומי והכתפיות אופנה לתפארת לא היה משהו אחר
ואחר הצהריים חדר ההורים הקטן וכמה מועט היה בו
אבל נתינה ואהבה לא חסרו בשעת ההורים ומשחקי הילדות מחבואים
קפיצה על חבל קלס בלורות עמודו משחקי הכדור וגדול מכולם
שלוליות הגשם שהיה לחצותם עם מגפים שלוליות לא היו מטרד
שמחה גדולה הייתה בשלולית קשה להאמין כך זה היה גדלה הילדה ובגיל
חמש עוברים מגשר לקיבוץ אשדות יעקב הנבנה על אדמות דלמיה
עולה לכיתה א ופה המקום לספר על חדר האוכל הנפרד לילדים
והאוכל המפנק לילדים וחובה היה לאכול את כל התפריט כי אחרת לא
נתנו לקום ומה עושים מי שאינם אוהבים לאכול את הכול ? כמו חלב, דג מלוח…
בחורף היו מפזרים נסורת על הרצפה וזה השותף הטוב שמה שלא רצינו לאכול
נזרק לנסורת כבר אז היו שטיקים וטריקים.
ממשיכה לגדול ומסיימת י”ב כיתות וכמובן אי אפשר בלי לספר על חגיגת חגי ישראל
ותוכן הקובצי הניתן לחג חשוב לצין את חג ליל הסדר הפסח שבו הייתה לשפרה
משבצת של קריאת השיר קומו טועי מדבר צאו מתוך השממה כמה זה נכון להיום
איזה דממה הייתה בחדר האוכל בצריף המוגדל כל מילה ומשפט שיצאה מגורנך
נשמע בהיכל ולאחר גמר קריאתך פצחה המקהלה בשיר זה היה שיאו של ליל הסדר
עם סיום הלמודים התגייסת לצה”ל לקורס אחיות בתל השומר בסיום הקורס המשכת
בהדרכה בבית הספר לאחיות למספר שנים שנפתח בית החולים בבאר שבע
נבחרת להיות האחות הראשית לפתיחת בית החולים
גם בנית את משפחתך ונולדו שתי הבנות לארצות הברית הרחקת ואחרי מספר שנים
חזרת אלינו עם שלושת הבנות על מנת לגדלם בישראל חזרת גם לתל השומר
שם התחלת את לימודי האחות והתקבלת למנהלת המחלקה ובדירה בשיכון פרסונל
גדלו הבנות לא קלה הייתה התקופה אבל לא ויתרת ונתת להם כל שיכולת
ביום זה לפני תשעים שנה נשתל אילן בתוך קוצים ונהר זורם על חוף ירדן
עכשיו הביטי בצמרתו ובעננים ועמול לרוב אילנות מוריקים שאי סביב עיניים וראי כולם התקבצו לחוג איתך את יום הולדתך בנות בני ובנות זוג נכדים נכדות היש אושר גדול מזה אוהבים אותך ומברכים לעוד הרבה שנים
משפחת רוזנברג על כל גווניה
כשאורנה ביקשה שאכתוב על חוויה עם שפרה אחותי הגדולה והיקרה, ידעתי מייד באיזה זיכרון מכל הזיכרונות הרבים אבחר.
הימים היו ימי מלחמת העצמאות. את שכבת הגיל שלי פינו לבית ספר בחיפה. סבתא, שפרה, איתן וחן שהיה תינוק פונו ליגור. אנחנו היינו באולם גדול שהיו פרוסים בו על הרצפה מזרונים. ישנו ראש מול רגליים אחד של השני. היינו תחת השגחת הגננת והמטפלות וזכורה לי היטב ההרגשה שלמרות ה”ביחדנס” כמה התגעגעתי למשפחה. למיטב זכרוני (הייתי בת חמש וחצי) וזה נמשך כמה חודשים.
נקודת האור במצב היו הביקורים של שפרה. שפרה הייתה מגיעה ולוקחת אותי ל”יום כיף” היא העניקה לי חום ואהבה ותחושה שקשה לי למצוא מילים לתאר אותה שחרוטה בנשמתי לעד.
יעידו על כך נטע ונועה כמה פעמיים סיפרתי להן על חשיבותם ומשמועתם הרבה של הביקורים הללו עבורי.
כנראה עקב פער הגילים ביננו, הרבה זיכרונות הם של ציפייה. אני זוכרת איך הייתי צועדת לקראתך בכיוון כביש הגישה למשק, בימי שישי עת היית באה לחופשה מהלימודים והעבודה בתל השומר. המפגש היה מלא חום, אהבה ופינוקים.(כן, פינוקים!!!)
אז אחותי הבכורה-שיהיה לך יום הולדת שמח! הכי שמח שאפשר בתקופה לא פשוטה זו. הרבה הרבה מזל טוב!
אוהבת המון,
רוחי